אני כל הזמן צריך לשירותים ולא יוצא משם
הרב יניב חניאכאתמוזתשפו06/07/2026
שאלה:
שלום וברכה, אני נער בן 17. ולאחרונה התחזקתי מאוד. ואני שומר יותר ויותר מצוות. אבל אני מאוד מתקשה בחלק מהם, ועושה אותם בצורה קצת כפייתית. לדוגמא- אני יודע שאסור להתפלל כשצריכים לשירותים, אז מיד כשאני מניח תפילין, אני פתאום צריך לשירותים. אני הולך איזה שלוש או ארבע פעמים בכל תפילה. וזה מאוד מאוד קשה... להוריד את התפילין, ללכת, לחזור, להניח תפילין. אני גם חוזר הרבה הרבה פעמים על מילים בתפילה. כי אני לא בטוח שביטאתי נכון את המילים. ואני חוזר שוב ושוב... אבל זה לא בכיף. זה ממש בסבל. לפעמים תפילה לוקחת לי שעתיים. ואני לא בטוח אף פעם שאמרתי נכון. אני גם מנקה את עצמי אחרי שירותים המון. וממש לא טוב לי עם זה... האם אני משתגע או שאני צדיק?
תשובה:
שלום ווברכה,
התופעה שאתה מתאר מוכרת מאוד. ויש רבים רבים שסובלים ממנה.
אצל הפסיכולוגים היא מוגדרת כסוג של OCD, בספרי הפוסקים היא מתוארת כ"נרווים" (או "נערווים") ובלשון מודרנית הרבנים קוראים לזה- "עצבנות דתית".
הצורה שהיא לובשת היא בדרך כלל מה שאתה מתאר- לפעמים זו כניסה בלתי פוסקת לשירותים, כי כל הזמן מרגישים שצריכים, או התעכבות בשירותים בגלל "ניקיון" של אותו מקום. אנשים לא מפסיקים לנגב שוב ושוב, לעיתים עד כדי שהם פוצעים את עצמם.
נטילת ידיים הרבה פעמים, כי אולי נגעתי במשהו טמא.
וכן בתפילוה- ביטוי חוזר ונשנה של מילים "כי אולי לא אמרתי טוב". התופעה האחרונה של התפילה היא מאוד מאוד נפוצה וכמעט כל רב נתקל בה בבית הכנסת.
אצל נשים זה קורה הרבה פעמים ב"נקיות" לפני טבילה במקווה, או אחרי (אולי לא טבלתי טוב, אולי היתה חציצה וכדומה...)
לפני כמה שנים יצא לי לטפל בזה רבות. כי פנתה אלי אמא של ילד שסבל מזה, ועצה שנתתי לה מאוד מאוד עזרה להם. והיא התחילה לשלוח אלי אימהות נוספות. ובתקופה ההיא למדתי שזה דבר שיכול לגרום סבל גדול למי שסובל ממנו. הרבה צער והרבה חיים קשים (כמו להיתקע בשירותים שעות, להישאר בבית כנסת שעות אחרי התפילה, כי חוזרים שוב ושוב על מילים, נשים שהולכות "שוב למקווה" ועוד... ).
סבל אמיתי.
יש כאן באתר כמה תשובות עם נסיונות לפתרונות לעניין. אני מפנה לתשובה אחת חשובה, ויכול להעיד מנסיונם של רבים שזה עובד. השיטה הזו עובדת. ככה עזרתי להמון אנשים בזה-
תשובה בנושא עצבנות דתית וOCD דתי
אבל בכל זאת דגש אחד- צריך להחליט לצאת מזה, גם במחיר "דתי". כלומר- מקבלים בלב החלטה שגם אם אני "עובר" על הלכה ואני, נניח, לא אמרתי שמע כמו שצריך, במהלך תקופת הריפוי זה מה שצריך ונכון הלכתית לעשות. את ה"שיטה" למדתי מתשובה של הרב קנייבסקי. והיא חשובה מאוד מאוד. כי חייבים להשתחרר מזה.
תקרא את התשובה שם, ואם יהיו שאלות נוספות תחזור אלי.
בהצלחה...
זו שאלה קשה וחשובה מאוד והתייחסתי לה כאן כמה פעמים בעבר.
בכל פעם במקרה אחר. לא רק תפילין, אלא כניסה לשירותים לשעות ארוכות, ניקיון הגוף, חזרה על פסוקים בתפילה שוב ושוב וכדומה... זו תופעה ידועה שיש בה סבל עצום למי שסובל ממנה.
אני יודע שמה שאענה זה קשה ולא פשוט ליישום, אבל מהעבר למדתי שה"שיטה" הזו עובדת. אולי היחידה שעובדת בלי טיפול פסיכולוגי של ממש... כי בעבר זה עבד לי עם אנשים כמה וכמה פעמים. עד שהיתה תקופה שאמהות היו מפנות אלי אחת את השניה... נהייתי קצת מומחה לOCD ברמה החלשה. לא זו שמצריכה טיפול פסיכולוגי.
אבל עבר מאז קצת זמן. את השיטה מצאתי בזמנו בתשובה של הסטייפלר כמדומני...
השיטה בגדול בנויה על סמכות של ממש. כלומר- סמכות רבנית. הרעיון הבסיסי הוא שהרב "לוקח על עצמו" את החטא. אתה מקבל על עצמך שאתה מניח תפילין פעם אחת. מכוון אותם על הזרוע פעם אחת נוספת מקסימום, וזהו!! בשום צורה אתה לא מכוון שוב, או בודק.. או משהו כזה.
פעם אחת מניח, פעם אחת בודק. ואז מוריד או ממשיך להתפלל (מבחינתי הלכתית מספיק לומר עם התפילין רק קריאת שמע, דקה וזהו).
אם זה לא היה מונח כמו שצריך, או אם לא יצאת ידי חובה. אז הרב (במקרה הזה אני), לוקח על עצמו את האחריות. כשתבוא לעולם הבא וישאלו אותך למה התפילין לא היו במקום ביום הזה, תשלח "אותם" אל הרב.
כדי להתרפאות צריך לעמוד בזה- כלומר- אתה ממש מקבל על עצמך שאתה מניח פעם אחת, מכוון פעם אחת. וזהו, לא נוגע יותר בשום פנים ואופן. מהניסיון שלי זה עובד. ראיתי שהרב קנייבסקי (האבא, נדמה לי, הספטלייר, לא הרב חיים הבן), אמר דברים כאלה לאנשים שנתקעו בשירותים עם ניקיון עצמי. הוא אמר להם לנגב שלוש פעמים, וזהו, לא לבדוק יותר, לא לדעת יותר. וזה עבד להם.
אז זו השיטה-
אתה מניח תפילין פעם אחת, מכוון פעם אחת, ולא בודק יותר. לא נוגע יותר. אם אתה רוצה, תוריד את התפילין אחרי כמה דקות ספורות... ואם יש בעיה- הרב לוקח את זה על עצמו.
או אם מדובר בהגיה- אתה אומר קריאת שמע פעם אחת. בלבד. לא חוזר ולא "מדקדק". לא בודק אם אמרת ע' נכונה או ח' במבטא.
לא חוזר ולא בודק וזורק את ה"אחריות"על הרב.
מנסיוני- זה עובד בסוף.
בהצלחה רבה
בתאל שלום!
ראשית אין לאילנה דואר אלקטרוני אבל את יכולה לשלוח לכאן ורק היא תקרא.
שנית השאלה מובנת אבל אני מציע לך להתקשר אלינו הביתה ואני אסביר לך את העניין, אם בכל זאת תעדיפי בכתב תכתבי שוב ואני אענה.
כל טוב.
אני חושב שאלו הגדרים הרגילים של קללות ומה שנחשב "מילים גסות". בכינויים לאיברי המין, לדוגמא, יש שני סוגים, יש מילים שנחשבות ל"גסות", ולא יגידו אותם במקומות פומבייים, או בטלוויזיה וכו'. ויש מינים מעודנות.
אני סבור שמדובר במילים שנחשבות לגסות ויש להן קונטציה שלילית...
מצד שני, ברור שמותר בין בני זוג להתייחס לאיברי המוצנעים, אלא שיש צורך לעשות שימוש במילים היפות והמעודנות יותר. הזכרת גודל התשוקה בוודאי מותרת ואפילו הכרחית. כתוב שרב "רק, שחק ועשה צרכיו", וההבנה של "שחק" היא בדיוק זה- שאמר לה מילים שיש בהן מעין וסוג של קלות ראש, שבין בני זוג היא מותרת.
לא שמעתי אף פעם על איסור כזה. לא נראה לי שהסיבה שכתבת נכונה להלכה מכיוון שבכיריים יש אש תמידית ששורפת כל מה שנופל עליה תמיד וממילא שום דבר לא נתפס.
טוב, כפי שכתבתי זו שאלה קשה מאוד, שקשה לענות עליה בלי להכיר ולדעת, ואפילו אחרי שנכיר ונדע אין כאן שום הבטחה שנדע מה נכון. יכולות להיות הרבה מאוד סיבות לכך שילדים מחליטים לחזור בשאלה, ולכן קשה לנתח מדוע אחיך הגדולים בחרו לחזור בשאלה... זה בדרך כלל עניין מורכב במיוחד, עם המון השפעות והמון גורמים ונתונים לא פשוטים.
לפי מה שאתמתארת, יש לגישה של הוריך בהחלט חלק בכך, אולם זה לא בטוח ואי אפשר לדעת אם משהו שתעשי את, אחרת נניח, מהוריך, יגרום לכך שיהיה לכם יותר עם האח הקטן. הרבה פעמים עצם העובדה שיש אחים גדולים שחוזרים בשאלה יכולה לגרום לכך שהאח הקטן בוחר גם הוא לחזור בשאלה.
כך שיש כאן משימה גדולה שקשה לי מאוד מלענות עליה דרך המחשב, מבלי להכיר ומבלי לדעת מה קורה בדיוק.
בסך הכל, בחינוך כולנו עושים כמיטב יכולתנו ואין משהו שיכול להכריע ולהפוך משהו לנכון או לא. לכן, צעשי כמיטב יכולתך, תשתדלי כפי שהוריך השתדלו ותרבי בתפילה... אולי זה יכול לעזור.
